פסק-דין בתיק ע"ר 270-02

מבוא

1.         העוררים, הגישו ערר זה כנגד חיוב בהיטלי ביוב שהוטלו  עליהם על ידי המשיבה, מועצה איזורית עמק חפר (להלן: "המועצה" או "המשיבה"). היטלי ביוב הוטלו מכח חוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב-1962 (להלן:"החוק") וחוק העזר לעמק חפר (היטל ביוב) התשמ"ח -1988 (להלן:"חוק העזר").

בערר מתבקשת ועדת הערר לבטל את הדרישות לתשלום היטל ביוב שנשלחו לעוררים. כמו כן, מתבקשת ועדת הערר להורות למשיבה לחייב את העוררים בהיטל ביוב חלקי או מופחת כפי שחוייבו, לפי הנטען, כל תושבי חופית שביתם באותו הגודל של בתי העוררים.

            המשיבה טענה כי הערר הוגש באיחור. השאלה האם יש לאפשר את שמיעת הערר נדונה על ידי ועדת הערר בראשות כב' השופטת קלוגמן והוגש ערעור לבית המשפט המחוזי והמועצה הגישה בר"ע לבית המשפט העליון. לאחר שהתקבלה החלטת בית המשפט העליון מיום   26.4.07 נקבע התיק לשמיעה.

2.         הוגשה בקשה לתיקון כתב הערר. בהחלטת יו"ר ועדת הערר מיום 20.11.07 התקבלה הבקשה ואף הותר למשיבה להגיש כתב תשובה מתוקן. אכן, הוגש כתב תשובה מתוקן על ידי המשיבה.

            הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. העוררים הגישו את תצהיריהם וכן תצהיר של מר צמח ישי ששימש כנציב המים בשנים 1981-1991. המשיבה הגישה תצהיר של גזבר המועצה, מר מנשה דוד וכן חוות דעת מומחה של מר יוסי לסטר. כמו כן הגישה המשיבה תעודת עובד ציבור של מר משה גראזי, עובד מינהל לפיתוח תשתיות ביוב במשרד התשתיות הלאומיות. בדיונים שהתקיימו בפני הוועדה נחקרו המצהירים ונותן חוות הדעת וכן נחקר נותן ת.ע.צ. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

3.         אין מחלוקת כי העוררים הינם תושבי היישוב חופית. בכל הנוגע להיטל הביוב, נקבע בהתאם לחוק העזר סכום שניתן לגבות, המחושב על פי מ"ר קרקע ומ"ר מבנה. בטרם קביעת התעריף דורש הגורם המאשר, שהינו משרד הפנים, הכנת תחשיב. התחשיב שהוכן בזמנו עבור המועצה ע"י חברת אורבניקס צורף כנספח ט' לתצהירו של  גזבר המועצה.

            במהלך השנים, התקבלו מספר החלטות על ידי המועצה בכל הנוגע לסכום שיגבה מהתושבים במועצה באופן שיגבה חיוב חלקי ומופחת כהיטל ביוב בגין יחידות מגורים קיימות.

            בהתאם להחלטת המועצה מיום 29.7.97, הוחלט כי היטל ביוב על נכסי מגורים הינו על פי יחידת דיור וכי לכל יחידת דיור קיימת, יגבה סכום אחיד מופחת וחלקי של היטל הביוב  (להלן:"מחיר הרפרנס"). יחידות דיור קטנות קיימות בשטח הקטן מ-45 מ"ר יחוייבו במחצית מהסכום וישוייך להן באופן רעיוני שטח קרקע של 500 מ"ר בלבד. כמו כן, הוחלט על אפשרות פרישה לתשלומים וכי החיוב המופחת חל על נכסי מגורים קיימים. כן הוחלט כי החיוב המופחת חל רק עד למועד חיבור היישוב למערכת הביוב האיזורית. נכון למועד חיוב העוררים עמד הסכום לחיוב לכל יחידת דיור קיימת על 15,264 ש"ח (החלטת המועצה צורפה כנספח יב' לתצהיר הגזבר).

            כמו כן, אין מחלוקת כי לעוררים נשלחו דרישות תשלום בגין יותר מיחידת דיור אחת.

טענות העוררים

4.         בכתב הערר נטען כי המועצה קבעה את שיעור ההיטל החלקי והמופחת על בסיס בית ממוצע בגודל 150 מ"ר והטילה את התשלום באופן שווה על כל תושבי עמק חפר, מבלי להתחשב בגודלו של הבית. בפועל, גביית ההיטל מהעוררים נעשתה על פי שיטת יחידות הדיור ולא כמתחייב מחוק העזר של המועצה לפיו, הבסיס לחישוב יהיה לפי השטח הבנוי ושטח הקרקע.  העוררים טוענים כי נפגע עקרון השוויון שכן, לשם הדוגמא, מבנה מגורים בגודל 150 מ"ר שבו שתי יחידות דיור משלם כפול ממבנה מגורים בגודל 300 מ"ר שבו יחידת דיור אחת.

            העוררים מציינים בסיכומיהם כי הינם מבקשים לחייבם בהיטל ביוב בהתאם לסך שנקבע בגין יחידת דיור קיימת העומד לטענתם על סך של 7,500 ש"ח בתוספת הצמדה למדד מיום 9.2.93 (10,000 ש"ח למועד עריכת התחשיב וסך של 14,250 ש"ח למועד הטלת היטל הביוב וכי חיובם מעבר לכך הוטל בחוסר סמכות ולכן בטל.

            להלן עיקר הטענות הנוספות שהעלו העוררים:

א.         העוררים טוענים כי תחשיב היטל הביוב לוקה בפגמים מהותיים והתחשיב מבוסס על נתונים שגויים המצדיקים את ביטולו. לעניין זה נטען כי מספר בתי האב הקיימים למועד התחשיב אינו נכון מבחינה עובדתית.

ב.         התחשיב נערך על בסיס הנחה כי לכל בית אב השטח שיחוייב הינו 500 מ"ר קרקע ו-150 מ"ר בנוי. לפיכך, המועצה מנועה מלחייב בגין מלוא שטחי הנכסים שכן חיוב בגין מלוא השטח יביא להעשרת קופת המועצה.

ג.          התחשיב נערך על יסוד ההנחה כי בכל יישוב יחוייבו בתי אב קיימים ולא מספר יחידות דיור באותו בית אב.

ד.         אומדן עלות מערכת הביוב עליה מבוסס התחשיב מופרז ובלתי סביר בעליל.